שלב היסודות והעבודות התת-קרקעיות הוא אחד השלבים הקריטיים ביותר בבניית בית פרטי. בניגוד לקירות עליונים או לריצוף, אלמנטים שנמצאים מתחת לפני הקרקע לא ניתן לתקן בקלות לאחר סיום הבנייה. איטום נכון של רצפת המרתף (במיוחד כאשר מדובר ברצפה תלויה על גבי כלונסאות) הוא הבלם המרכזי שלכם מפני חדירת מים, לחות וגזים מהקרקע אל תוך חלל המגורים.
במדריך זה נסביר מהן יריעות ביטומניות, מדוע הן חיוניות וכיצד נראה תהליך היישום הנכון בשטח.
מהן יריעות ביטומניות ומדוע הן כל כך חשובות?
יריעות ביטומניות הן גלילים של חומר איטום גמיש וחזק המבוסס על ביטומן (חומר המופק מנפט, דומה בהרכבו לאספלט המשובח בפולימרים כמו SBS או APP המעניקים לו עמידות גבוהה לאורך שנים, ומשוריין בסיבי זכוכית או פוליאסטר.
החשיבות של איטום רצפת מרתף:
מניעת עליית לחות קפילרית: הקרקע מכילה לחות קבועה. ללא שכבת הגנה מוחלטת, הבטון (שהוא חומר נקבובי) ישאב את המים כלפי מעלה, מה שיוביל לקילופי צבע, עובש ופגיעה בריצוף המרתף.
הגנה על ברזל הזיון: חדירת מים לבטון גורמת לחלודה במוטות הברזל שנמצאים בתוך הרצפה והכלונסאות. חלודה גורמת לברזל להתרחב, מה שמפוצץ את הבטון ומחליש את יציבות המבנה.
עמידות בלחצי מים: באזורים מסוימים קיימים מי תהום או הצטברות מי גשמים סביב המרתף המפעילים לחץ על המבנה. היריעות יוצרות אמבטיה אטומה לחלוטין שמחזיקה מעמד גם תחת לחץ הידרוסטטי.
שלבי העבודה: כך זה מתבצע בשטח
בתמונה ניתן לראות המחשה מצוינת של השלב המשלב בין מערכת הביסוס (הכלונסאות) לבין שכבת האיטום היסודית. התהליך מורכב מכמה שלבים מחייבים:
הכנת השטח (בטון רזה)
לא פורסים יריעות איטום ישירות על אדמה. תחילה יוצקים שכבת בטון דקה המכונה "בטון רזה" (או מניחים תבניות ייעודיות). שכבה זו משמשת כמשטח עבודה ישר, נקי ויציב עבור מערכת האיטום.
יישום שכבת יסוד (פריימר)
לפני פריסת היריעות, מורחים על הבטון שכבת קישור – פריימר ביטומני. תפקידו להבטיח הידבקות מושלמת של היריעות למשטח הבטון.
פריסה והלחמת היריעות
היריעות נפרסות על פני כל שטח הרצפה ומולחמות זו לזו באמצעות מבער גז.
חפיפה: היריעות חייבות לחפוף זו את זו ברוחב של לפחות 10 ס"מ בכל חיבור כדי למנוע נקודות תורפה.
רולקות ועליות: היריעות אינן נעצרות ברצפה; הן חייבות לעלות כלפי מעלה על דפנות הטפסנות (הקירות החיצוניים העתידיים) בגובה של מספר סנטימטרים, כדי ליצור רצף איטומי עם קירות המרתף שייצקו בהמשך.
טיפול בקוצי הכלונסאות ומעברי צנרת
זהו אחד הדגשים החשובים ביותר בבניית רצפה תלויה:
ראשי כלונסאות: מוטות הברזל (הקוצים) הבולטים מתוך הכלונסאות חייבים להתחבר לרשת הברזל של הרצפה. בנקודות אלו מבצעים חיתוך מדויק של היריעות סביב הכלונס, ואוטמים את המרווחים באופן קפדני באמצעות חומרי איטום ביטומניים משחתיים או מסטיקים ייעודיים עמידים למים.
צנרת ותשתיות: כל צינור אינסטלציה או חשמל שעובר דרך הרצפה (דלזים) מקבל טיפול פרטני של "צווארון" איטום סביבו כדי למנוע חדירת מים בנקודת המעבר.
בתמונה רואים את בניית הטפסנות ההיקפית (דפנות העץ) בשולי חפירת המרתף, המגדירה את קווי המתאר והגבולות המדויקים של רצפת המבנה.
מבחינה הנדסית ומקצועית, ליצירת ה"קונטרה" (התמיכה והדופן הקשיחה) בשלב זה יש חשיבות עליונה עבור מערכת האיטום ויציקת הרצפה:
תפקיד הטפסנות ההיקפית כ"קונטרה" ליריעות ולאיטום
- תשתית להלחמת "עליות האיטום": כפי שהסברנו, יריעות ביטומניות אינן יכולות פשוט להסתיים בקצה הרצפה, שכן מים יחדרו בקלות מהצדדים. הן חייבות לעלות כלפי מעלה (בגובה של כ-30 עד 50 ס"מ) כדי לייצר "אמבטיה" אטומה לחלוטין. דפנות העץ הללו מעניקות משטח קשיח וישר שעליו קבלן האיטום יכול להצמיד, להלחם ולקבע את עליות היריעות בצורה אנכית ומבוקרת.
- הפרדה מלאה מסוללות העפר והאדמה: דופן העץ מונעת מהיריעות הביטומניות החמות לבוא במגע ישיר עם אדמת החפירה הבלתי יציבה, הבוץ או האבנים הקטנות שעלולות לפצוע את חומר האיטום במהלך העבודה או לקלף אותו מהמקום.
- יצירת רצף איטומי עתידי: ה"קונטרה" הזו מבטיחה שהיריעות יעמדו יציב ובקצה המדויק של המבנה. לאחר שיצקו את הרצפה ויקימו את קירות המרתף, אותן עליות של יריעות יולחמו בהמשך ישיר אל מערכת האיטום של הקירות האנכיים, ובכך יתקבל איטום היקפי רציף ללא נקודות תורפה.
מהם השלבים הבאים לאחר האיטום?
לאחר ששלב האיטום ביריעות מסתיים ונבדק, מבוצעות הפעולות הבאות:
קשירת ברזל (זיון): פריסת רשתות הברזל וקשירתן לקוצי הכלונסאות.
יציקת הבטון של הרצפה: יציקת הבטון הקונסטרוקטיבי שישמש כרצפת המרתף שלכם.
טיפ זהב לבונה: אל תתפשרו על איכות היריעות (ודאו שהן בעלות תו תקן) ועל מקצועיות קבלן האיטום. בדיקת הצפה או בדיקה חזותית קפדנית של ההלחמות ונקודות החיבור לקוצים, לפני סגירת הברזל והיציקה, היא תעודת הביטוח שלכם לבית יבש ובריא לאורך שנים.